<h1>רבינו ירוחם נ"י ח"ג</h1>
<h2>דף ג.</h2>
מבטלין כהנים מעבודתם ולויים משירם וישראל ממעמדם ותלמידי חכמי' מתלמו' תורה ובאי' לשמוע מקרא מגלה אבל מת מצוה לקוברו מבטלין מקרא מגלה מפניו זה פשוט במגלה.
<h2>דף ד.</h2>
נשים חייבות במקר' מגלה שאף הן היו באותו הנס זה פשוט במגלה. ויש מי שדקדק מכאן מדקאמר מקרא מגלה שיכולו' לקרותה להוציא אנשים ידי חובתם ועוד הביאו ראיה מריש ערכין דאמרינן הכל כשרים לקרות המגלה ואמרינן הכל לאיתויי נשים וכן פרש"י שם אבל בעל ה"ג פסק שהנשים אינן חייבות אלא בשמיעה אבל אינן מוציאות אנשים בקריאתן והביא ראיה מתוספתא שאביא למט'. וצריך לפרש לפי דבריו אותה דערכין לאיתויי נשים לא שיוציאו בקריאתן לאנשי' אלא שיוציאו לנשים כמותן בקריאתן שלא תאמר אין נשים יוצאו' ידי חובה עד שישמעו מפי אנשים כמותם. בירושלמי [פ"ב ה"ד] ריב"ל היה מכנס כל אנשי ביתו וקורא לפניהם מגלת אסתר רבי יונה אבוה דרבי מונא היה מתכוין לפני הנשים שבביתו שהכל היו בספק והכל חייבין במשמע פירו' בספק מיתה להשמיד להרוג. וזה הירושלמי נראה סיוע לדברי בעל הלכות גדולות וכן פסק בס"ה. זה לשון התוספת' שהביא ראיה לדבריו בעל הלכות גדולות שכתבתי למעלה טומטום ואנדרוגינוס חייבין ואין מוציאין הרבים ידי חובתן ואנדרוגינוס מוציא את מינו ולא שאינו מינו טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו נשים ועבדים וקטנים פטורים ממקרא מגלה ע"כ לשון התו'. וזה סיוע לדברי בה"ג שכתבתי למעלה וכן פשוט בר"ה.
חייב אדם לקרות המגלה בלילה ולשנותה ביום כך פשוט במגלה. כתב ר"ת דעקר הקריאה ביום והרבה ראיות על זה ולפיכך חוזר ואומר זמן ביום כמו בלילה והרמב"ם כתב שאין אומרים זמן ביום.
<h2>דף ה.</h2>
מחלקת במגלה דרב אמר מגלה בזמנה קורין אותה ביחיד שלא בזמנה בי' פירוש שלא בזמנה כגון בני הכפרים מקדימין ליום הכניסה כמו שכתבתי בחלק ראשון וכבר כתבתי שם שאין בזמן הזה הקדמה ונקטה רב משום בזמנ' שהוא י"ד לעיירות גדולות וט"ו לכרכים המוקפים שיכול לקרות' ביחיד וי"מ שלא בזמנה כגון שחל י"ד להיות בשבת מכל מקום אמר רב בזמן הזה שאין הקדמה בזמנה ביחיד יכול לקרותה. ורב אסי אמר אפילו בזמנה בי' הוה עובדא וחש לה רב להא דרב אסי. ופסק רי"ף כרב מדאמרינן לקמן אין קורין בצבו' במגלה הכתובה בין הכתובים הא ביחיד קורין וכן פסק ר"ת ור"ח אבל בסדר רב עמר' פסק כרב אסי מדחש לה רב לדרב אסי וכן כמה פוסקים ומכל מקום מצוה לחזר אחר י' ואם לא מצא אינו פטור מקריאתה אלא קורא ביחיד אפילו לרב אסי.
<h2>דף ז:</h2>
צריך לומר אחר קריאת המגלה ארור המן ברוך מרדכי ארורה זרש ברוכה אסתר ארורים כל הערלים ברוכים כל ישראל וגם חרבונה זכור לטוב זה פשוט בירושלמי דמגלה [פ"ג ה"ז].
<h2>דף טז:</h2>
עשרת בני המן ועשרת צריך הקורא את המגלה לאומרם בנשימה אחת וצריך להאריך ואו דויזתא זה פשוט במגלה ויש מי שפירש לממתחה בזקיפה כלומר בקריאה להאריך הואו.
<h2>דף יז.</h2>
הקורא המגלה למפרע לא יצא קראה על פה קראה תרגום או בכל לשון לא יצא עד שתהא כתובה באותו לשון שקוראה כגון גפתית לגפטיים עלמית לעלמין עברית לעברים וכן ללעזות קוראה בלעז ובלבד שתהיה כתובה בלעז והלועז ששמע אשורית פירוש לשון קודש שלנו אע"פ שאינו מבינו יצא מידי דהוה אנשים ועמי הארץ שאינם מבינים ויוצאים ידי חובה דהא איכא מצות קריא' ופרסומי ניסא זה פשוט במגלה.
ועוד מוכח שהקורא צריך לכוין לצאת ולהוציא אחרים.
<h2>דף יח:</h2>
קראה סירוגין יצא פירוש קורא מעט ושוהה מעט וחוזר וקורא מעט ושוהא מעט יצא ואילו שהה כדי לגמור את כלה יצא אבל סרוסין לא יצא פירוש כגון שקורא פסוק אחד ומדלג שני וקורא פסוק שלישי וחוז' וקור' פסוק שני שדילג שזהו כמי שקורא למפרע זה פשוט במגלה וכן בירוש' מאי סירוגין קטועין. סרוסין קרי חדא ופרי חדא פירוש קורא אחד ומדלג אחד כמו שפירשתי.
אם השמיט בה הסופר פסוק אחד או שיש בה אותיות מטושטשות או מקורעות אם צריך שתהא כתובה כלה ממקום שקורא כתבתיו בח"ב. ואם השמיט בה הסופר פסוק אח' קורהו על פה ושם כתבתי אם כתובה בין הכתובים. השמיט בה הקורא פסוק אחד לא יאמר אקרא את כלה ואחר כך אקר' אותו פסוק אלא קורא מאותו פסוק ואילך פירוש וקורא אותו על פה כמו שכתבתי למעלה זה פשוט במגלה.
קרא וטעה ואינו יודע היכן טעה חוזר לראש הפרשה ודוקא שאינו יודע היכן טעה אבל אם נזכ' שאמר כל הפרשה ודלג פסוק אחד יחזור לאותו פסוק כך פשוט בתוספת' [רא"ש ברכות פ"ב סי' י"ב].
נכנס לבית הכנסת ומצא צבור שקראו חצי המגלה לא יאמר אקרא החצי עם הצבור ואחזור ואקרא חצי ראשון אלא קורא אותה על הסדר מתחלתה עד סופה זה פשוט במגלה.
ועוד פשוט מתנמנם יצא פירוש נים ולא נים תיר ולא תיר כגון דקרו ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא וכי מדכרו ליה מדכר. היה כותבה וקורא יצא מאחר שקורא ממקום שמעתיק ממנו והיא כתובה כלה בה זה פשוט במשנה במגלה ועוד פשוט היה דורשה וקורא יצא פירוש ואף על פי שאין להפסיק בקריאתה כיון שדורש בענין המגלה ואינו מפליג בענין אחר יצא וכן בירושלמי היה דורשה ובלבד שלא יפליגו דעתם לעניני' אחרי'. ועוד פשוט במשנה אם הגיהה יצא. ובירושלמי [פ"ב ה"ב] תני אין מדקדקים בטעיותיה רב יצחק בר אבא ורב חננאל הוו יתבי קמי דרב אחא חד אמר יהודיים וחד אמ' יהודי' ולא הדר חד מנהון.
<h2>דף יט.</h2>
צריך לקרא המגלה כלה זה פשוט במגלה.
כתב רבינו האיי גאון הקורא המגלה פושטה כאגרת ואינו כורך מה שקורא וכן המנהג.
<h2>דף יט:</h2>
הכל כשרים לקרא המגלה חוץ מחרש שוטה וקטן כך פשוט במגלה ולמעלה כתבתי [ד' ע"א] אם נשים מוציאות בקריאה לאנשים.
<h2>דף כ.</h2>
אין קורין המגלה ביום אלא משתנץ החמה פירוש קריאה של יום ואם קראה משעלה עמוד השחר יצא וכל היום כשר לקראתה כך פשוט במגלה והוא הדין שכל הלילה כשר לקריאת הלילה וכן פסק בס"ה.
<h2>דף כא.</h2>
הקורא המגלה עומד יושב יצא וכן קראה אחד קראוה שנים יצאו זה פשוט במגלה.
<h2>דף כא:</h2>
קודם מקרא מגלה מברך על מקרא מגלה ושעשה נסים ושהחיינו. ואחר קריאתה יש מקומות שנהגו לברך ויש מקומות שנהגו שלא לברך והכל לפי המנהג ובמקום שנהגו לברך מברך בא"י אמ"ה הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם נקמתנו והנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו בא"י הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם האל המושיע. זה פשוט במגלה.
